יום שבת, 15 בדצמבר 2012

מיקסטייפ מסיבתי

אחרי אוירת הדכדוך המהורהר שהסתובב פה, אני משנה גישה עם 3 שעות של מוזיקה של אנשים שמרוצים מעצמם. אפשר לשמוע את המיקסטייפ הזה במסיבה של אנשים שבעיקר מפטפטים ולא רוקדים או משהו (למעשה, הפלייליסט הזה הורכב בדיוק למסיבה מהסוג הזה). לחלופין הוא יוכל לשמש אתכם כמוזיקת רקע בעת נקיון הבית, עבודה רפטטיבית משעממת כלשהי וכן הלאה. מפאת אורכו אני מודה שהוא פחות מוקפד מהאובססיביות הרגילה שלי.
אני מתעצלת לשים פלייליסט בגלל שזה יותר שירים מהרגיל אצלי. אם זה חשוב למישהי שתכתוב פה. אה זה חשוב רק לי? כך חשבתי.
כחלק מהרוח החיובית שנושבת פה - הנה גיפ מטופש, כי גיפ זו שמחה. מתוך בלוג חביב שגיליתי היום שנקרא 
Precious Rascal. שווה!

יום שני, 26 בנובמבר 2012

מיקסטייפ מעורבב בנפשו - יש לנער היטב לפני השימוש

עוד מיקסטייפ לכבוד הימים הלא פשוטים שעוברים עליי. 
מביך ככל שזה יהיה, השיר הפותח על מילותיו הפשוטות וקלישאתיות משהו בשילוב הלחן הרפפטיבי, תואם במדויק את מה שאני מרגישה וחושבת או לפחות מנסה להרגיש ולחשוב בימים האחרונים. לא אגיד שמשימה מצליחה כל הזמן: לשיר מאלבום שיברון הלב האולטמטיבי - היסיניג פיואנה של העופים יש את המקום שלו, אך אני יוצאת מזה בכבוד בעזרת שיר נאו סווינג מטופש שתמיד טוב להחזיק כתחמושת ליום הדין. תרגילים זולים דומים נעשים גם בהמשך המיקסטייפ שנסגר בשיר מטופש במיוחד שרק בשבילו שווה לשרוד עד הסוף.



Shake - Jared Mees And The Grown Children - Only Good Thoughts Can Stay [2011]
Plumage - Menomena - Moms [2012]
She's A Rejector - Of Montreal - Hissing Fauna, Are You The Destroyer? [2007]
Oh Yeah - Big Bad Voodoo Daddy - Save My Soul [2003]
High Low Middle - My Brightest Diamond - All Things Will Unwind [2011]
Mirrorball - Crayon Fields - All The Pleasures Of The World [2009]
Tenderloin - Tilbury - Exorcise [2012]
Life's a Beach - Django Django - Django Django [2012]
Bluebells - Patrick Wolf - The Magic Position [2007]
Get To Leave - Howe Gelb - 'Sno Angel Like You [2006]
No one is (as i are be) - Stephen Malkmus & The Jicks - Mirror Traffic [2011]
Humans - Islands - Return to the Sea [2006]
I Want You. But I Don't Need You - Momus - Ping Pong [1997]

יום רביעי, 21 בנובמבר 2012

The end of the world is bigger then the spider floating in your cider

The Sticks - Mother Mother - The Sticks [2012]
Cherokee - Cat Power - Sun [2012]
What's Wrong With People? (Part 1) - Whitey - Great Shakes Volume 2 [2012]
Sunny - Jim Noir - Jimmy's Show [2012]
The End of the World Is Bigger Than Love - Jens Lekman - I Know What Love Isn't [2012]
Never Tear Us Apart - Beck- Kick (Record Club) [2010]
Secret - Ormonde - Machine [2012]
Nostalgia - The Long Blondes - "Couples" [2008]
Never Go Solo - Islands - A Sleep & A Forgetting [2012]
Running Man - WhoMadeWho - Brighter [2012]
Santa Fe - Beirut - The Rip Tide [2011]
Railroad Bill - Andrew Bird - Hands of Glory [2012]



יום ראשון, 30 בספטמבר 2012

שנת 2012 - אני די מרוצה ממך עד כה


מהנעשה בנגן שלי בזמן האחרון. כרגיל כמעט כל הפלייליסט מורכב מהשנה האחרונה, כיאה לפסאדו היפסטרית שאני. 
אבל היי, שמתי הפעם גם שיר מוכר משנת 79.. כנראה שאני מזדקנת.


Heart It Races (architecture in helsinki cover) - Dr. Dog - Girl / Heart It Races [2007]
Bit By Bit - Mother Mother - The Sticks [2012]
Your Kisses Are Wasted on Me - Pipettes - We Are the Pipettes [2006]
Va Fan Gor Du - Friends - Manifest! [2012]
I Fought The Law - The Clash [1979]
Clash - Caravan Palace - Panic [2012]
You Know You Wrong - Big Bad Voodoo Daddy - Save My Soul [2003]
Become Someone Else's - Jens Lekman - I Know What Love Isn't [2012]
It All Began With a Burst - Kishi Bashi - 151a [2012]
Carried Away - Passion Pit - Gossamer - [2012]
Default - Django Django - Django Django [2012]
Heaven's Door - Poor Moon - Poor Moon [2012]
Lemon Incest - Ormonde - Machine [2012]
Down Right - Ava Luna - Ice Level [2012]
3,6,9 - Cat Power - Sun [2012]
Earthforms - Matthew Dear - Beams [2012]
Paddling Out - Miike Snow - Happy To You [2012]
Time in Mind - The 2 Bears - Be Strong [2012]

יום שבת, 23 ביוני 2012

אסקפיזם זול

יש את הימים המפוקפקים כאלו שחם ועצוב מכדי לעשות עם עצמך משהו מועיל לעצמך או לחבר'ה האנושית או החייתית.
אתמול היה קצת יום כזה. כדי למנוע מהיום להמשיך להדרדר צפיתי ברצף של סרטוני אנימציה שזו תמיד דרך מוצלחת לברוח ממחשבות שליליות.
תכלס, בהתחשב במה שהתרחש אתמול ברוטשילד, כמו גם נסיון ההצתה של גלריית החנות האהובה עליי ברחוב העליה, באמת שהאסקפיזם הזה קצת מתבקש.
הגעתי לסרטונים הללו דרך אחד הבלוגים החביבים עליי בשנה האחרונה - מוצף. שגם מופיע פה בתפריט ההמלצות שלי מימין. זה בהחלט שיפר את הרגשתי. גזרו והדביקו לדפדפן בעת מצוקה.


טיפה ארוך מידי לז'אנר הזה, אבל שווה להשאר עד הסוף...
וזה אולי קצר מידי, רציתי נורא שזה ימשיך..

אני לא כלכך אוהבת אנימציה ממוחשבת מהסוג הזה, אבל זה חמודי

בזמן האחרון יש לי יותר מידי חברים מעשנים. זה מטריד.

לפעמים חוזרים למקורות. זכורים לי סרטוני האנימציה דומים לזה ברכבת ההפתעות כמדומני.

האנימציה הזו הזכירה לי באופן מוזר קומיקס שכוח אל של דודו גבע מתוך הספר שלו דרדר במדבר (או דרדס במכנס לא בטוחה) זה בעיקר שיר די מגניב שמשתלב ממש טוב עם הקליפ הזה.

ולסיום: הסבר מאיר עיניים איך מודדים את היקום

כעת אפשר יהיה להתחיל שבוע חדש שמחים ושלווים יותר [אנחת רווחה]. פסטיבל האנמיציה מתחיל להתקרב. אז יש סיבות מוצקות להיות קצת אופטימיות.

יום שישי, 22 ביוני 2012

מיקסטייפ מהומות

שירים שיכולים כל אחד בדרכו להוות פסקול לא רע למהומות. חלק עקב מילותיהם. חלק עקב המקצב הזועם. חלק גם וגם או קצת מזה וקצת מזה.

האמת שהתחלתי לעבוד על המיקסטייפ הזה לפני כחודש, בשיא הגל הגזעני ששטף את רחובות שכונת מגורי השלווה בדרך כלל. אחר כך זנחתי אותו, ואתמול חזרתי אליו משום מה.
אומרים שהמחאה של הקיץ שעבר צפויה לחזור, אולי אפילו מחר. למרות שהשירים מתאימים יותר לסרט על אנשים קשי יום שמנפצים חלונות של חנויות מהגרים ושורפים צמיגים ברחוב.
אולי הוא יתאים גם למאבק ניאו ליברלי מנומס של מעמד ביניים על תנאי משכנתא הוגנים יותר.



Don't Fight the Darkness - YACHT - See Mystery Lights (2009)
Riotriot - Tune-Yards - W H O K I L L (2011)
All You Need Is Hate - The Delgados - Hate (2002)
The Riot's Gone - Santigold - Master Of My Make-Believe (2012)
Rome- Yeasayer - Odd Blood (2009)
Date With The Night - Yeah Yeah Yeahs - Fever To Tell (2003)
Hard Times - Patrick Wolf The Bachelor (2009)
Hayloft - Mother Mother - O My Heart (2008)
Riot Rhythm - Sleigh Bells - Treats (2010)
Campaign Of Hate - The Libertines - The Libertines (2004)
Take Me to the Riot Stars - In Our Bedroom After The War (2007)
Breathe The Fire - The Soft Moon - The Soft Moon (2010)
The Words That Maketh Murder - PJ Harvey - Let England Shake (2011)

יום רביעי, 23 במאי 2012

בין לבין

עובר עליי חודש לחוץ למדי אבל די כייפי. הוא כלל עד כה הופעה של אוף מונטריאול, השתתפות בתיטרון חפצים איזוטרי, והרצאה לא רעה שהעברתי להפתעתי מול 90 טבעונים מתחילים.
בכל זאת מצאתי זמן לערוך עוד איזה מיקסטייפ קצר (תוצר של נסיעותיי התכופות לעיר הבירה). הוא כולל בסופו רמיקס די ביזארי של ביורק, תנו גם לו צ'אנס...
להאזנה לחצו כאן
(עקב בעיית פורמטים קלה משולבת בקוצר זמן לתקנה, אין לי הפעם אמבד נורמאלי, אני בטוחה שארבעת מאזניי הנלהבים יתתמדו).

Pretender - Miike Snow - Happy To You (The Jackalope Edition) 2012
Tiger (ft. Aku Orraca-Tetteh) - Maximum Balloon -  2010
Sleepy Little Deathtoll Town - The Panda Band - This Vital Chapter 2006
Nevertheless, The Chap - The Chap - Well Done Europe 2010
Dour Percentage - of Montreal - Paralytic Stalks 2012
Saltbreakers - Laura Veirs - Saltbreakers 2007
Back for More - White Rabbits - Milk Famous 2012
The Keepers - Santigold - Master Of My Make-Believe 2012
Crystalline (Omar Souleyman Remix) - Björk The Crystalline Series - 2011

יום שישי, 27 באפריל 2012

יום עצמות שמח

יום הזכרון ויום העצמאות שניהם יוצרים אצלי ערבוביה מבולבלת של רגשות ניכור וסלידה מהמדינה שבדרך כלל אני נוטה להדחיק בחיי היום יום שלי. איך אמר מורי ורבי יובל הררי בראיון איתו במוסף הארץ שבוע שעבר: "אחת התכונות הפחות מוערכות היא היכולת המופלאה לדיסוננס קוגניטיבי. אנחנו כל הזמן פועלים בתהליך דואלי - אנחנו יודעים דברים, וכשהם מפריעים לנו אנחנו פתאום שוכחים שידענו אותם."
התוצאה היא כתיבת הטקסט הקצת מבולבל הזה, סוג של הקאת רגשות שכזו. אולי אני כמו אותם צמחונים לא אקטיביסטים שמסוגלים לדבר רק על הסיבות הרגשיות להיותם צמחונים מבלי לדבר על סיבות מורכבות קצת יותר מאשר בשר זה רצח.
עמכם הסליחה. הנה טקסט יותר מוצלח על יום הזכרון.
אני חושבת שהשנה זה התחיל בכך שלהפתעתי גיליתי ששמו על התל-אופנים מן דגלונים כאלו בכחול ולבן.
כחול ולבן זה הצבע של מי
כחול ולבן זה הצבע של מי?
אני לא תופסת את עצמי כאדם קיצוני במיוחד רוב הזמן. אבל אילו בדיוק הרגעים שאני נזכרת שבעצם אני כן.
כך מצאתי את עצמי מנסה להסיר את הדגלון מהאופניים שבחרתי לי, באלימות ונדליסטית משהו. בסיבוב הראשון לא הצלחתי והדגלון התעקש להתנפנף לו בגאון. לאחר מכן נתקלתי בתל אופן שעוכר ישראל פוסט ציוני אחר, הצליח להסיר ממנו את הדגל והשתמשתי בשיטה שלו בהצלחה רבה.
החוויה של לנסוע עם הדגל הזה כשלעצמה היתה משונה ואמוציונלית עבורי, פתאום בעל כורכי נאלצתי לפרסם ערכים שאינם שלי. האמת שלפני כמה שבועות הרהרתי במחשבה להדביק סטיקרים של לבעלי חיים יש זכויות על כמה תל אופנים. הסיטואציה הזו לימדה אותי שזו כנראה היתה מחשבה אלימה למדי ועדיף לא לכפות על אנשים לפרסם ערכים שאינם שלהם גם כשאני ממש בטוחה שאני צודקת והחיות הן הכי חלשות וכו'.
תהיתי אם כל היוזמה המשונה הזו של הדגלים היא יוזמה של חברת תל אופן או של עיריית תל אביב שלמיטב ידיעתי מסבסדת חלק מעלות הפרוייקט. זה נראה לי מהיוזמות הפקידותיות האלה שאף אחד לא החליט או נתן עליהם את הדעת. החלטות שנעשו להן בתום הלב של המיינסטרים שלא מעלה בדעתו שיתכן שיש אנשים שחשים אי נוחות מהולה בבחילה לסממנים לאומיים\לאומניים שונים ובייחוד לדגל הזה.
ביום הזכרון שמעתי ש126 חיילים נהרגו השנה, מי שסיפרה לי את זה תהתה בקול כמה מהם נהרגו במסגרת פעילות מבצעית זו או אחרת, וכמה מתאונות דרכים, אש כוחותינו, תאונות אימונים והתאבדות. חיפשתי קצת נתונים באינטרנט בעניין. אבל למשל בדוח של משרד הבריאות לגבי התאבדות משנה שעברה, המילה צה"ל\חיילים לא מוזכרת אפילו. קשה שלא לחשוב שזה מכוון בהתחשב שיש שם התייחסות מקיפה לשלל גורמים אחרים. לפי כל מיני פרסומים די מעופשים דוגמת כתבה מעיתון במחנה מ2007 נראה שמדובר בכ-25-35 חיילים  מתאבדים בשנה. נתונים סטטיסיטיים מסודרים יותר או פחות לגבי התפלגות חללי צהל מסיבות שונות לאורך השנים לא מצאתי בשום מקום (ובטח שלא בכתבות מלאות הפאתוס לכבוד יום הזכרון). עדיף שלא לשבש את מיתוסים עם טבלאות אקסל משעממות. [אם כי עליי להודות, שאולי לא חיפשתי במקומות הנכונים, אני הרבה פחות מיומנת באיתור נתונים כאלו בהשוואה למאמרי תזונה].
היום התקדם וכבר אסור היה להיות עצובים ולשיר שירים נוגים עם הרדיו. הגיע עת לצהול על מה שאותם בחורים תכולי עיניים וצחורי שיניים הקריבו למעננו בעת שנפלו בקרבות, או בעת שנסעו שיכורים עם האוטו ביום שישי בלילה. אז קראתי שכיתרו את המשרד של זוכרות בכדי שלא יבצעו חלילה פעילות הסברתית לזכירת עוד כמה קורבנות, בערב שהיהודים מצווים להיות בו שמחים לאללה.
ביום העצמאות עצמו טעיתי ונסעתי לחברתי שבירושלים, כך מצאתי עצמי ממתינה לאוטובוס במרכז העיר המתועבת, צופה במטס על שמי ארצנו ורואה את תגובותיהם המחוייכות\מלאות גאווה של תושבי העיר חלולי המוח (טוב בסדר, חלולי תודעה פוליטית). את חלקם אולי אפגוש בקיץ מבקשים צדק חברתי מבלי שלרגע תחלוף במוחם המחשבה שכשחלק משמעותי מהתקציב של המדינה נשפך על בטחון קצת קשה, אעפס, לתחזק רמת חיים מהסוג שאמריקה הרגילה אותנו עם הדולרים הנחמדים שלה שמשום מה היא תורמת כדי שנוכל להמשיך לשחק במלחמה עם הF-16 הנחמד שלנו בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. 
לפחות השנה דווקא הצלחתי יחסית לחמוק מריח שריפת הגופות האופייני כלכך לחג הזה. אולי הסיבה הראשונה שבגללה התחלתי לתעב כלכך את היום הזה, ובכלל את חודש מאי רווי העשן והקורבנות מהמקפיא בסופר. 

מועדים לשמחה

יום שני, 5 במרץ 2012

רוק בבית אבות

התחלתי לפני ימים מספר את החודש האחרון של הסטאז' שלי בבית אבות סיעודי\שיקומי בבת ים. כיאה לאדם רגיש במידת מה, אני מתקשה מעט להתמודד עם כמויות כאלו של אומללות. מספר מחשבות, ללא סדר הגיוני.

המחלקה שבה אנשים נמצאים ברמות די סבירות של תפקוד, זו מחלקת שיקום אורטופדי. אנשים במחלקה הזו מתקשרים יחסית. אלו מהם שלא יסתבכו, צפויים ככל הנראה לצאת הביתה לאחר כמה שבועות\חודשים עם מקל\הליכון\כסא גלגלים. אבל לצאת. זאת בניגוד לסיעודיים למינהם שקבורים שם עד מותם פחות או יותר.
אולי כחלק מתהליך השיקום צריכים הקשישים שבמחלקה זו להתמודד עם חוסר האונים שלהם. היום כשהייתי שם היתה בדיוק הפעלה של קריאה בעיתון בצוותא או משהו מעין זה. מאחר שההליכונים השונים של ברי המזל שאינם בכסאות גלגלים יפריעו למעגל אז שמים אותם בצד, כך שאם אחד הקשישים מעוניין ללכת לחדרו אין לו אפשרות אלא אם יקרא למישהו. אני חושבת שגם לא בעת הפעלות נהוג להרחיק את ההליכונים הללו, שהקשישים לא יטיילו יותר מידי.

אחת הדיאטניות, אמרה שהיא מוצאת עצמה כל הזמן מדברת עם הקשישים בטון של ילדים בני 5 ואומרת להם משפטים שהיא אומרת לאחיין שלה. כמו "הכנתי את הקציצות האלה בעצמי ורציתי שתטעם" או "הנה פחית של ויטמינים שהבאתי מחו"ל במיוחד עבורך" היא אומרת שאין מה לעשות היא רואה שזה פשוט עובד. אני לא מצליחה להחליט מה אני חושבת על זה. אני תוהה אם אי אפשר לגייס למטרת ההתחזקות והשיקום את הקשישים שאיבדו את בינתם כמעט לגמרי בדרכים אחרות שפחות יקהו את החושים האמפתיים שלי. מצד שני אולי ככל שאת פחות אמפתית כך יש יותר סיכוי שתשרדי בבית אבות. לא שתכננתי במיוחד לעבוד במקום כזה בפועל.. אבל אולי לזה מתכוונים כשאומרים עליך בזלזול שאת יפת נפש.

היום דיברנו עם הצוות על קשישה אחת שניכר בה שהיא כבר איבדה את רצונה לחיות. האחות אמרה שהיא מסרבת לאכול, מסרבת לקום מהמיטה, מסרבת להתרחץ. היא באמת ישבה לה שם בכסא הגלגלים שלה בעיניים עצומות ושקועות ופה קפוץ משהו. מי יודע מה היו קרעי המחשבות שלה באותו רגע. אני משום מה נזכרתי בסיפורו של מלוויל, בארטלבי שאפשר לקראו במלואו ממש כאן (מומלץ להכנס לגרסה להדפסה הנוחה יותר לקריאה). עם המשפט האלמותי "אני מעדיף שלא". קריאת סירוב מינורית שכזו להיות חלק מהסדר הקיים. מממ.. מתישהו אני צריכה לכתוב עוד על מינוריות. אולי גם עוד קשר בין מינוריות לבין קשישים וטיפול בקשישים.

באחד מתיקי החולים היה כתוב שהאישה היתה מעורבת בתאונת דרכים כהולכת רגל. שזו דרך נחמדה יותר להגיד שמישהו דרס זקנה על הכביש קרוב לוודאי.

בדרך הביתה נסעה היום באוטובוס אישה קשישה על כסא גלגלים (אתם יודעים, בחלק הזה באמצע שמיועד לכסאות גלגלים). המטפל שלה ישב על מושב ליד הדלת, פתר סודוקו ומידי פעם העיף מבט לוודא שהיא עדיין איתנו. כל הדרך היא הסתכלה מהחלון בשקיקה, היתה באמת שמש די נחמדה. (סוג כזה של שקיקה להביט מהחלון בעת נסיעה ראיתי עד כה אצל ילדים וכלבי לברדור) בכל אופן מה שהכי ביאס אותי בסיטואציה זה שהפרסומות האלה שמודבקות מבחוץ לאוטובוסים  כיסתה את החלק התחתון של החלון והקשישה נאלצה להביט מבעד לחרירים הקטנים והשחורים של הפרסומת במקום בזגוגית השקופה כמוני בעולמם של אלו הגבוהים בחצי מטר. 

שוחחתי עם אמא שלי ביום חמישי על החוויות המדכדכות מיומי הראשון שם. בנסיון לא רע לעודד אותי היא הזכירה לי את מה שהמרצה יובל הררי אומר על אושר (שיעור 24). לרוב האנשים ישנן דרגות די קבועות של אושר. נניח בתוך סולם מ1-10 אז יש אנשים שרוב הזמן יהיו בין 1-3 יש אילו שבין 5-7 ויש את ברי המזל שבין 8-10 ומאורעות היומיום לרוב לא ממש ישנו לרמת האושר הקבועה הזו למעט התפרצויות של אושר רגעי וצער רגעי שלרוב די מהר חוזרים לאותן רמות קבועות ובלתי ניתנות לשינוי (למעט בעזרת כימיקלים). מכאן שאפשר אולי להניח שגם הקשישים הללו מצויים גם הם באותם דרגות אושר בהם שהו רוב הזמן ועם כמה שזה נראה לי שהם מצויים בתוך סיוט נוראי, אפשר לשער שיש להם את רגעי האושר הקטנים שלהם שמניעים אותם בתוך טווח האושר הקבוע שלהם. אך היום הרהרתי בכך שהרבה מהקשישים נוטלים כדורים נגד דכאון לעת זקנה, ושהם מהווים פלח שוק עיקרי לתרופות שכאלו, לצד בני ה20 פלוס. כך שנראה שדרגות האושר מושפעות בכל זאת ממצבם הבריאותי\סוציאלי.

להשלמת הדכדכת הנה סבא אוטוביוגרפי

The Autobiofraphical Grandpa by of Montreal on Grooveshark

יום רביעי, 29 בפברואר 2012

נשמה בלתי אפשרית

הגיע לקיצו אחד החודשים המוצלחים ביותר שעברו עלי בעת האחרונה. נורא התחשק לי לסיים אותו באיזה מיקסטייפ שמח וחייכני. אבל אולי כשארית לחודשים החורפיים-קודמים-קודרים שקדמו לאביב הפברוארי המלא בפרפרים שלי, יצא ששמעתי לא מעט שירים קודרים-בודדים במקצת בזמן האחרון. אשר על כן, מיקסטייפ שטות שאני רוקמת לאיטי יאלץ להמתין להזדמנות אחרת.

למען האמת הסיבה המרכזית שרציתי להעלות את המיקסטייפ הזה היא הקטע האחרון שלו, שהוא למעשה רק חלק מתוך שיר קשה לעיכול ולופת לב באורך 25 דקות של המוזיקאי הכי טוב בעולם - סופיאן סטיבנס (אני חושבת שאני באמת חושבת ככה רוב הזמן).
בניגוד לרוב השירים במיקסטייפ הזה, אני חושבת שהמילים הרפטטיביות משהו של הקטע הזה, די תואמות את המחשבות שלי בעת האחרונה) 
It's a long life, better pinch yourself 
Put your face together, better get it right
It's a long life, better hit yourself 
Put your face together, better stand up straight
In the wrong life, everything is chance
Does it register? Do you wanna dance? 
In the right life, it's a miracle 
Possibility, do you wanna dance?

Boy, we can do much more together
(Better get it right, get it right, get it right, get it right)
Boy, we can do much more together
(Better get a life, get a life, get a life, get a life)
Boy, we can do much more together
(Better get it right, get it right, get it right, get it right)
Boy, we can do much more together 
It's not so impossible

----------------------------------------
ועכשיו, למיקסטייפ


Lonesome - Dr. Dog - Be The Void  [2012]
Baby Fratelli - The Fratellis  - Costello Music [2006]
The Couples - The Long Blondes - "Couples" [2008]
Can't Feel My Face - Islands - A Sleep & A Forgetting [2012]
All Your Light (Times Like These) - Portugal. The Man - In The Mountain In The Cloud [2011]
The Mind is Evil - Clearlake - Cedars [2003]
A Method - TV on the Radio - Return to Cookie Mountain [2006]
Time Is Like A Melody - Pinkunoizu PEEP EP [2011]
Somebody That I Used To Know - Gotye - Making Mirrors [2011]
Impossible Soul (part 4) - Sufjan Stevens - The Age of Adz [2010]

יום ראשון, 22 בינואר 2012

זו נבלה וזו טרפה


אחרי שדיברתי על זה עם השותפה, הגעתי למסקנה שבאמת צריך לכתוב על זה בצורה מסודרת.. עוד פוסט מתוסכל מעולם התזונה הישראלי רווי התככים והמזימות...

לאחרונה הייתי בכנס שנתי בעל השם הקולע - Nutrition אותו מנהיגה אחת הדמויות החביבות עליי בעולם התזונה - אולגה רז (שהיא גם ראש החוג לתזונה באריאל, מנהלת יחידת התזונה בבית חולים איכילוב ו.. דיאטנית המייעצת למועצת הלול כבר בערך 20 שנה - לא שזה משפיע חלילה על עמדותיה). הכנס התקיים במלון המלוקק דוד אינטרקונטיננטל בתל אביב והיה דומה לכנסים מקבילים בעולם התזונה מכל מיני היבטים. בין השאר בזה שכלל בנוסף להרצאות בנושאים שבחזית מדעי התזונה גם מה שאוהבים לקרוא לו - תערוכה.

מה הציגו בתערוכה? האם היו אילו פוסטרים של חוקרים חשובים שבדקו את הקשר בין ירקות למחלת השעלת? אומגה 3 ואדמת? הרכב חומצות האמינו במאכלים בקורלציה לצמיחת שערות על האף?

לא, לא.. על אף הציניקיות שלי, התשובה גרועה בהרבה, היתה זו תערוכה של תעשיות מזון שונות.
אני מניחה שכנסים מקבילים בעולם הרפואה כוללים גם הם תערוכות של תעשיות תרופות המחזרים לפתחם של הרופאים, אני משערת שגם מציעים להם מתנות שונות ומשונות. אבל משהו בפורמט של התערוכה הזו מוציא אותי משלוותי והופך אותי למרירה ועצבנית אפילו כשאני חושבת על זה שבועיים לאחר מכן...
כאן המקום לציין, הכנס הזה אינו בולט בכך שהוא כולל את התערוכה הזו. מעבר לכנס השנתי הזה יש עוד שניים בולטים במהלך השנה ובשניהם ישנה תערוכה שכזו באחד מהם היא אף גדולה פי כמה וכמה.
ומי הציג בכנס הפעם? אז היו שם חברות שמייצרות מזון רפואי (שאולי היחידות שיכלתי לקבל את השהות שלהם שם באופן ענייני), היו גם אוסם ושטראוס (שטראוס הציגו יוגורט שלכאורה מוריד כולסטרול ועליו בטוח אתעצבן פה ביום אחר) וחברות לתוספי מזון למינהם, וחברות לממתיקים מלאכותיים, וויסוצקי (שאף מימנו הרצאה של אולגה רז בנושא) והיו גם מקדולנס.
בדוכנים של החברות הללו מחלקים כל מיני מתנות, לרוב תקבל הדיאטנית מוצרי מזון להתנסות בעצמה או דוגמיות למטופלים. לרוב יש להירשם ברשימת התפוצה של החברה הספצפית על מנת לקבל את השי המיוחל.
העניין הזה כלכך מגעיל אותי ואני כלכך חרדה משיקולים לא ענייניים שיכנסו למה שאגיד בעתיד למטופלים שאני פשוט לא לוקחת כלום מאף אחד (בניגוד לאחרות, אני לא מתיימרת לשלוט על התת מודע שלי, אני יודעת שמניעיו אפלים וקשורים במוח של לקטת מלפני מאה אלף שנה שרק אוכל מתוק ורווי מלח ושומן מעניין אותה). ממש לא מעניין אותי שאוסם מציעה לי איזו 'פריכית שקר כלשהו' או שיש איזה תה עם איזה אנטי אוקסידנט כלשהו. אני מעוניינת בתזונה נקייה מכל זה. תזונה שהבסיס שלה הוא מוצרים שאין להם אריזות - ירקות, פירות דגנים וקטניות. את אילו לא תראה בכנסי המזון האלה מן הסתם. 
פלייר אחד לקחתי בכל זאת, זה היה פלייר של מקדולנס שמשווה בין מק רויאל לבין כריך בריאות של ארומה. אם תהיתם לגבי כותרת הפוסט - פה קבור הסנדוויץ'!
אז לכאורה איך הנתונים המופיעים פה מתיישבים עם ההגיון? אני יכולה לתת כמה הסברים של תזונאית לעתיד:

  1. כאמור, זה נבלה וזה טריפה - בשני הסנדוויצ'ים יש יותר מידי חלבון ושומן, כאשר במק-רויאל יש משמעותית יותר חלבון וכמות השומן הרווי גדולה כמעט פי 2 (מה גם שהיחס בין השומן הרווי ללא רווי הוא גבוה בהרבה מזה שבכריך ארומה).
  2. לגבי הנתרן, אין לי מושג אם לצורך הפלייר הזה לקחו את המזון הזה למעבדה ובדקו אותו, מה שאני כן יודעת זה שהבשר בישראל הוא מוכשר ולצורך כך מפוצצים אותו בנתרן כדי להוציא את הדם (יאק) ושלרוב הנתונים לגבי נתרן בהקשר של בשר הם מוטים כלפי מטה כי מסתמכים על בדיקות שנעשות בארצות הברית. אולי זה לא כך במקרה זה, קטונתי. בכל מקרה על אף שאכן הכמות נתרן שיש בסנדוויץ של ארומה היא בהחלט מזעזעת בכל קנה מידה. בקנה מידה שלי גם 739 מ"ג נתרן זו כמות מזעזעת פר מנה.
  3. אין לי מושג מה יש בסנדוויץ' של ארומה שהושווה פה. ההשערה שלי שמדובר באיזה שהוא סוג של גבינה, אולי צפתית או ריקוטה (לפי כמות הכולסטרול הכללית בסנדוויץ זה בטוח לא ביצה). לא שאני חושבת שמוצרי חלב הם שיא הבריאות, אבל דבר אחד יש בהם (פרט להמוווון מלח), וזה סידן. באורח פלא מהטבלה של מקדולנס נשמטה, בטח בטעות, השורה שנוגעת לסידן. אופס...
  4. עוד שורות שחסרות לי, סיבים תזונתיים? ומה לגבי ויטמינים? מינראלים? (יש מצב שפה הבורגר היה מקבל דווקא תוצאה טובה בסעיף הברזל - גם אם מוטית אף היא - מאחר שהמקור של הברזל בבשר הוא בעיקר דם - זוכרים מה אמרנו שעושים עם הדם קודם?). אבל מה לגבי ויטמינים אחרים מהתעמקות בסנדוויץ העייף של ארומה (כנראה שלקחו איזה אחד משלשום) נראה שיש אפילו קצת נבטים שם, אחלה מקור לשלל ויטמינים ופיטוכימיקלים שווים.
    אגב במקום אחר באתר של מקדולנס שאליו נכנסתי לכבוד הפוסט הזה, הם מראים בגאווה שיש 10 גרם סיבים בארוחת מק רויאל. רק שרוב הסיבים הללו לא יגיעו מירקות חיים (שיתרמו להערכתי 2-3 גרם לכל היותר), אלא מהצ'יפס והלחמניה מקמח לבן שיש שם.
  5. אחת המסקנות שחוזרת שוב ושוב במחקרים שנוגעים לתמותה היא קשר ישיר בין בשר צלוי "על האש\על גחלים" לבין תמותה מסוגי סרטן שונים וממחלות לב. הסיבות לכך הם רבות ולא נכנס אליהן כרגע (בין השאר זה קשור לחומרים שונים ומשונים שנוצרים מהחלבון שבבשר בעת הצלייה) את הקשר הזה אי אפשר להכניס לאף טבלה יפה שכזו...

אגב, אם תהיתם מה מקדולנס חילקו בכנס הזה, חוץ מעלונים יפים, אז ממה שראיתי הלהיט העיקרי שלהם בקרב התזונאיות היה שקיות ארוזות של גזרים גמדיים חביבים שכאלה. ניסיתי לבדוק באתר עכשיו אם הם התחילו להציע את הגזרים האלה כתחליף לקינוח או לצ'יפס. נחשו את התשובה ותזכו בעגבניות שרי בתנור!