יש לי צב

בחודשים האחרונים אני וענבל מגדלות את הצב של אחותה הקטנה בגינת הירק הקטנה שלנו (עד שלקחנו אותו הוא חי בטרריום זעיר ועגמומי).
לפני כמה ימים סוף סוף צילמתי אותו בעת פת הערבית שלו במיקום החביב עליו בגינה: גבעת הקומפוסט. לאחר מאבק פורמטים קל (מדהים עד כמה הפעולה הזו רחוקה מטרוויאליות, שנות האלפיים בתחת שלי) הצלחתי להעלות את הסרטון הערב לאינטרט והרי הצב לפניכם במלוא הדרו.



ולא יכלתי שלא להוסיף לסיום את שירו הנאה של פגיס. הוא לא קשור, אבל מאז שיש לי צב אני מוצאת עצמי מדקלמת את מילותיו לפעמים.

חשבון צנוע/ דן פגיס
אבותינו הצב, לטאת האצות,
לאט דשדשו באושר פושר של ביצות.
זכותם לא עמדה לנו. היער גבר
ופרץ וגבה ונגרף במזל מעבר.
מורי, הגורילה, קפדן הוא. לא טוב בעיניו
שאני סתם ולד מנומם ועניו.
כל אימת שאני מתחלחל מן הדם,
הוא צועק: מה איתך, מתי כבר תהיה בן אדם!
והוא צודק, אני מוכרח להתפתח:
לא להרהר. להיות צייד שמח.