ברלין לטבעונים

הייתי בברלין והתאכזבתי. ציפיותי היו גבוהות למדי. ציפיתי למקום שונה מכל מה שהכרתי. לאיזו אוירה קסומה וייחודית. קיבלתי עיר מדכדכת מעט, עם כמה פינות קסם נעימות והרבה בניה מכוערת המזכירה במפתיע את קריית אונו ולפרקים אף את שכונה ד' בבאר שבע. כן, יש תרבות אלטרנטיבית מאגניבה. כן, יש דירות ענק של פעילי שמאל משונים שישמחו לארח אתכם דרך גלישת ספה. כן, יש המון גרפיטי, ובאיזור המיטֵה אכן יש גלריות משונות וסקווטים לשעבר שהתמסחרו לטובת מימון הבאנג הבא של האמנים המקומיים. אך איכשהו נותרתי עם טעם חמצמץ מעט.
אבל מה, אכלתי המון אוכל טבעוני שווה למדי. הידד! פוסט זה נועד לשלושת הטבעונים הנרגשים לקראת טיסתם הצפויה לעיר. עלו והצליחו.

מסעדות
Yo Yo Foodworld
Gärtnerstraße 27
10245 Berlin
מסעדה טבעונית בלב שכונה די נידחת לתייר הממוצע, אם כי חביבה למדי, כולל מספר חנויות עיצוב, צעצועים ובגדי ילדים שקנו את עולמה של ענבל. המקום מעוצב בפשטות ומגיש מגוון רחב של בורגרים טבעוניים במחירים של 3-4 יורו. כמו כן מוגשת פיצה טבעונית שטעמה ומרקמה כמו של פיצה דכאנית על פי עדות מהיימנה. הפיצה אמנם מעט יקרה 5-6.5 יורו, אך את המנה יכולות לחלוק בכיף שתי בנות רעבות שמתגעגעות לפיצה.

במקום ניתן לרכוש את גבינת הטופו מוצרלה שמפוזרת מעל הפיצה, ורק בשביל זה כבר שווה להגיע.
המקום מגיש גם ראפים, מספר סוגי סלט, וכן קינוחים נחמדים. אנחנו הזמנו את הבננה ספליט, שהיה נחמד למדי.
לתפריט המלא

yellow sunshine
Wiener Straße 19 Berlin, http://www.yellow-sunshine.com
מסעדה מכוערת להפליא, כולל שמש כתומה ענקית על התקרה, לדעתי ברקע שמעתי את הגרסה הברלינאית לגלגלץ. מצד שני, גם המוזיקה בבודהה לא כזו מלבבת פעמים רבות. בעניין האוכל. כמו ב"יו-יו" גם כאן כיכבו מבחר עצום של בורגרים ב3.5-4.5 יורו. אנחנו הזמנו "ציקן ציזבורגר" שהיה טעים, ו"האווי בורגר" שהיה מצויין. הוספנו לזה גם צ'יפס שהיה סבבה, וסלט שהיה מאכזב.
כאן המקום לציין, שבניגוד לבודהה, שמשתדל שהמנות שלו יהיו די בריאות, וכוללות קמח מלא וכדומה. לגרמנים כנראה שזה לא מדבר. אולי הטרנד הבריאותי לא מוכֵר, והם יכולים להרשות לעצמם לנהוג בחוסר אחריות בריאותית לסועדים שלהם כמו מזללת בורגרים טיפוסית. זה קצת מוזר כי מצד שני על חלק מהתפריט התנוסס לוגו ירקרק עם כיתוב-Bio שעד כמה שהבנתי מציין כי המרכיבים הם אורגנים.
ב-yellow sunshine יש גם מרקים, ועוד מנות שונות שלא טעמנו. מה שכן לקחנו זה קינוח של טרמיסו שהיה משמח לבב אנוש.
הנה התפריט באנגלית כדי שתקנאו.

Hans Wurst vegan cafe
Dunckerstrasse 2a Prenzlauerberg, Berlin
שכונת פרנצלברג בה שוכנת המסעדה, היא נעימה ודוחה בו בזמן. עד כמה שהבנו מהדיירים בדירה בה התגוררנו, מדובר בשכונה שבעברה היו בה לא מעט סקווטים, אך כמעט כולן פונו על ידי המשטרה, והאיזור שופץ חלקית וכעת שופע בתי קפה, ופאבים. אך איכשהו ישנה תחושה שלילית כלשהי בסביבה שאני מתקשה להסביר, ועלי להעיד שחשתי בכך עוד בטרם שמעתי על עניין הסקווטים.
לענייננו, מדובר במקום הכי שיקי מבין המקומות בהם סעדנו. מעוצב בקפידה, אורות מעומעמים ומוזיקת אינדי שקטה ונעימה. כפי שניתן לראות, הלוגו המכוער עד אימה של המקום לאו דווקא מעיד על טיבו. המבחר די מצומצם ומעט יקר, אך המנות שהזמנו היו מעולות- לזניה ומרק אפונה מוקרם. הבעיה הכי חמורה של המקום היא השירות האיטי. אני עצמי סלחנית למדי כלפי מסעדות טבעוניות בהקשרים שכאלו (כמו גם בעניין העיצוב). הסיבה שזה הפריע לי, היא כיוון שנראה שהמקום מכוון עצמו לקהל יעד בורגני יותר, ועל כן פחות סלחני מהאקטיביסטים בגילאי ה20 פלוס שנכחו ביתר המקומות.

חוץ מזה יש הרבה מסעדות אינדוזיות בברלין שכמעט בכל אחת מהן, יהיו 2-3 אופציות טבעוניות, ולפחות מנה עקרית אחת של טופו עשוי היטב עם רטבים שונים. מבחינת בתי הקפה- כמעט בכל מקום שביקשתי, היה חלב סויה, ובמקומות שלא היה, הם אמרו שבדיוק נגמר להם. נראה שחלב סויה הוא מספיק נפוץ בברלין, עד שהמקום לא טורח לציין זאת במקום כלשהו בתפריט, אז אל תחששו לשאול את המלצר. אגב, שלא כמו בארץ, בברלין לא הצטרכנו לשלם תוספת תשלום על החלב.

מוצרים טבעוניים
כמו בארץ, יש חלב סויה בכל סופר שמכבד את עצמו. מה שעוד יש בסופרים זה יוגורט סויה באריזות של ליטר שהיה נהדר, ומישהו צריך לשכנע את אלפרו ליבא את המוצר הזה לארץ.
יש לא מעט חנויות טבע בברלין, ברובן יש מבחר של מקבילות צמחיות לנקנקים וכדומה ופחות גבינות וכדומה. המבחר מעט מאכזב ברוב החנויות בהשוואה לציפיות שהיו לי.
אך ביומי האחרון בעיר גילתי את דבר קיומן של ה-vegan shops בברלין שכשמן כן הן, מכילות אך ורק מוצרים ללא רכיבים מהחי. בכלל זה מבחר מופרע של גבינות טבעוניות מכל הסוגים והמינים, מגוון נקנקים שונים ומשונים, וכן נעלים ופריטי לבוש אחרים ממקבילות טבעוניות לעור. אני הייתי בחנות שנקראת Veni Vidi Vegi! ונמצאת ברחוב Pücklerstr. 32 ליד תחנת Görlitzer Bahnhof. לא הצלחתי להבין עד תום עוד כמה חנויות מהסוג הזה ישנן.
באופן מוזר, על אף היותה של ברלין ידידותית לטבעונים באופן יוצא דופן, רק בחנויות הטבעוניות נתקלתי בפליירים וסטיקרים שעסקו במובהק בזכויות בעלי-חיים. למעשה ברוב המקומות הפליירים שכן ראיתי עסקו בענייני שמאל רדיקלי, וכן במאבק תושבי הסקווטים הרבים שבעיר. מצד שני היות שאינני מבינה כמעט אף מילה בגרמנית הרי שיתכן שחלפתי על פני גרפיטי וסטיקרים בנושא מבלי לדעת שזה הכיתוב.

אגב, חוסר הבנת מילים בגרמנית, מומלץ לפני שמגיעים לעיר לברר איך אומרים בשר ביצים, חלב, חמאה וכו' בגרמנית, היות שכמעט על כל המוצרים שתקנו בסופר יש ציון של הרכיבים בגרמנית בלבד. אחת הבעיות היא שהמילה הגרמנית לחלבון: Eiweiß היא גם המילה לחלבון ביצה. על כן, בימים הראשונים הייתי למשל בחרדה מלקנות כמעט כל דבר שהוא בסופר, היות שלכאורה היה חלבון ביצה בכל מוצר שהוא.

מה עוד? באותה vegan shop נתנו לי גם איזה פלייר עם שמות וכתובות כל המקומות הידידותיים לטבעונים. כמובן שאיבדתי אותו. על כן אאלץ לזרוק אתכם לרחבי הרשת לחיפושים נוספים, אפשר אולי להתחיל מכאן. חוץ מזה, נראה לי שלמרות הכל יש עוד שניים שלושה תענוגות, שעשועים והרפתקאות שאפשר לעשות בברלין מעבר לאילו הקולינרים.

באופן מוזר, שמעתי מעט מאד מוזיקה בטיול הזה, כך שאינני יכולה לחשוב על שיר אופייני לימים שהיו לי שם. היחיד שחשבתי עליו זה The Hollows של WHY? אולי בגלל שהשורה הכי בולטת בשיר קשורה בברלין ולא כלכך באופן חיובי אני חושבת.

בתיאבון

The tear of the cat

כמה הרהורים של החודש האחרון.
נראה לי שזו שנת החתול שלי, כנראה עקב אוכלוסיית החתולים המתחלפת רנדומלית בבית שלי בתקופה האחרונה (היתכן שבחודש האחרון היו בבית שישה חתולים שונים? - אם סופרים גם את תולה). אני מוצאת עצמי מסתכלת עליהם ברחוב הרבה יותר מבעבר. מלטפת את הידידותיים שבהם (קרי אילו שלא מתגוררים בשכונת שפירא המקוללת). בפקולטה לחלאות אני מתקשרת איתם הרבה יותר טוב מחברותיי לכיתה, עם שימת לב מיוחדת לצמד סתומי עין בעלי הפרעת סכיזופרניה קלה. נפלתי חזק, אני היא זו שמצאה את אחד הגור הנוכחי המסתובב בביתי ומחריד את שנתי. אני חושבת שזה קשור בזה שאין לי זמן לפעול למען בעלי-חיים בזמן האחרון. כלומר, אם לא מחשיבים את העבדות שלי לפקולטה כזמן פעילות.

בטח שסופרים את תולה, חתול הבית האובד שחזר. כמה ימים בלעדיו גרמו לי להבין שנקשרתי אליו בחבלים עשויים פרוות חתולים אלרגית במיוחד. אחרי הכל מדובר בחתול שתמונתו כיכבה על כל עמוד ופח אשפה בשכונה למשך מספר ימים. שמו נצעק הלוך ושוב ברחוב חכמי ישראל הירקרק, וברחובות המעופשים החוצים אותו. רק לאחר שהצעתי 1000 ש"ח על ראשו בעל העפעפים התפורים, הוא נזכר לחזור בחמש וחצי בבוקר משוח כולו בגריז, מפורעש ומעט רזה יותר.

בקרוב תמונה רחבת ממדים שלו תופיע בתערוכת סוף שנה בבצלאל, או אז יצא תולה מהאלמוניות שלו וככל הנראה יככב בעונה הקרובה של אחת מסדרות הריאליטי המצליחות ביותר ויאלץ להסתיר את עפעפיו תחת משקפי שמש ואף לקצוץ את שפמו המופאר.

תוך כדי כתיבת הטקסט, חשבתי על להקת פסאפפ, להקה משונה בעלת קרייבינג בלתי מוסבר לחתולים. כמעט בכל קליפ שלהם יופיעו חתולים מצויירים, לרוב בפוזיציות אנושיות. פה משמאל יש את אחת העטיפות האהובות עליי שלהם, ולמעלה יש אחת אחרת. לעיתים על אף האוירה המרגיעה הכללית של המוזיקה שלהם, יש להם נטיה אפוקליפטית משהו, ודם מצוייר נוטה להשפריץ אצלם פעמים רבות. פסאפפ הם בכלל להקה משונה, אני חושבת שהשם המוזר שלהם מסגיר את היותם חובבי מוזיקת רעשים. לא תמיד אני מחבבת מוזיקת רעשים, ביחוד כשהיא כוללת רק רעשים מרדימים משהו בלי איזה מקצב או מלודיה בסיסית (כמו למשל להקות Pram וTungg שמצריכות סבלנות מוגזמת לעיתים). אך לא כך אצל פסאפפ, בעיני השיר הכי מוצלח שהם הוציאו נקרא rear mouth וזמן מסויים הוא כיכב במשרד אנונימוס תחת השם שיר הברווזון. את הסיבה לשם הזה תוכלו להבין כשתשמעו את השיר. לצערי דווקא לו אין קליפ
רשמי של הלהקה, חבל.

מהאלבום החדש שהוציאו שנה שעברה ישנו קליפ מייצג למדי שלהם, לא בטוחה אם הוא יותר עצוב או יותר שמח.

http://psapp.greedbag.com/

---סליחות----
לא יכלתי לבקש ממנו סליחה.
דרכתי על זנבו והוא ילל בכאב אך לא יכלתי להתנצל.
אי אפשר ללמד בעלי חיים את משמעות המושג סליחה
באילוף כלבים אפילו לא טורחים לנסות ללמד את המילה.
וגם אם היו מנסים, מה בדיוק הם היו עושים? בועטים בכלב ואז מבקשים סליחה תוך ניתן מאכל כלשהו?
זה נשמע יותר כמו לימוד אופי לאישה מוכה.

לפני כמה שבועות לימדו אותי בבית ספר שניתן ללמד אמבות לפחד, בשיטה פבלובית שכזו.
מאירים על האמבות באורך גל מסויים ואז מחשמלים אותם. וראו שהן מתכווצות גם מעצם התאורה ללא החישמול.
בפחד יש תועלת אבולוציונית, אבל בסליחה?

אני משערת שחוסר היכולת ללמד בעלי-חיים את היכולת לסלוח קשור בענייני מוסר שכנראה שאינם רלוונטים ליצורים טובי לב מטבע בריאתם.
האם היכולת להתנצל או היכולת לסלוח נותנת לנו באמת איזה עדיפות כלשהי. אם כבר נותנת להם עדיפות. היתכן שכל ההמצאה זו של מוסר של האדם הנאור והעליון נובעת למעשה מהיותו רע מעצם בריאתו.
אולי אני חוטאת כאן בספשיסם הפוך. עצם ההפרדה המוסרית שאני כופה פה על בעלי החיים מבני האדם היא בעייתית. אך בכל זאת ליבי מלא הערכה לבעלי-החיים המבינים טוב ממני שהתוצאה חשובה מהכוונה.

אין זה משנה, המעשה כבר נעשה, האיתות החשמלי אץ רץ והגיע אל מוחו של הכלבלב בזזזז מישהו ניסה למעוך את עצמות זנבך.
יללת הזעם נשמעת ובצדק, אמנם ההתעללות לא נעשתה בכוונה תחילה, אך התוצאה ידידו הטוב של האדם נותרה בעינה.