המלחמה הזו תפסה אותי לא מוכנה. אני עסוקה עד מעל הראש בימים הללו. הסמסטר כהרגלו בתקופה זו מתחיל לסגור מכל הכיוונים, עם עוד ועוד עבודות ומטלות ושינון לעת ערב. וזה לא שיתר עיסוקי אינם מטרידים אותי גם כן.
למעשה לא הפנמתי את העסק עד יום שבת כשצבא ההגנה (?) לא הפגיז בפועל את ביירות, סליחה, את עזה. שר הבטחון שפעם לפני מליון שנה נחשב לאיש שמאל, אם אי פעם היה דבר כזה שמאל ציוני. וביום שבת נאם נאום נרגש כאילו מדינת ישראל בסכנת השמדה והוא, צ'רצ'ריל מודל 2009, ילכד את האומה תחת כנפיו המרוטות (אה, ואל תשכחו להצביע לי בקלפי)
הההה... אמרו את זה קודם לפני (זה לא משנה?).
נזכרתי כעת במה שעורר אותי בסיבוב המלחמתי הקודם של אולמרט. היה זה הטור של סייד קשוע בבקשה תפסיקו, טור שחזר להיות רלוונטי אז כעכשיו. הטור הזה כלכך השפיע עלי שמעבר לזה שהוא גרם לי להגיע להפגנות של שמאל רדיקלי, שזה לא דבר שאני נוטה לעשות במיוחד בימים כתיקונם. הוא גם גרם לי להגיע לשם עם שלט שזהו בדיוק הכיתוב עליו. נראה לי שאני צריכה להוציא אותו מהבוידעם.
האמת שיותר מתחשק לי להגיע עם עדת מתופפים לרחבת הכנסת ולצעוק על כולם שהם טפשים. משהו בסטייל של השיר הבא של הDodos. ברגעים הנאיבים יותר שלי, הייתי מסתפקת בלהשמיע בקולי קולות מעל ההפגזות של עזה את No Man Land של סופיאן סטיבנס.
אולי אני צעירה מידי, אולי אני מסרבת להתרגל לעניין הזה של רצח חוקי. שאפשר להרוג בני אדם (וחיות אחרות) חפים ולא חפים מפשע, עם או בלי משפט, תחת חסות של מלחמה, של מגננה, של הקם להרגך השכם להורגו. לא קונה את הסיסמאות האלו.
למעשה לא הפנמתי את העסק עד יום שבת כשצבא ההגנה (?) לא הפגיז בפועל את ביירות, סליחה, את עזה. שר הבטחון שפעם לפני מליון שנה נחשב לאיש שמאל, אם אי פעם היה דבר כזה שמאל ציוני. וביום שבת נאם נאום נרגש כאילו מדינת ישראל בסכנת השמדה והוא, צ'רצ'ריל מודל 2009, ילכד את האומה תחת כנפיו המרוטות (אה, ואל תשכחו להצביע לי בקלפי)
הההה... אמרו את זה קודם לפני (זה לא משנה?).
נזכרתי כעת במה שעורר אותי בסיבוב המלחמתי הקודם של אולמרט. היה זה הטור של סייד קשוע בבקשה תפסיקו, טור שחזר להיות רלוונטי אז כעכשיו. הטור הזה כלכך השפיע עלי שמעבר לזה שהוא גרם לי להגיע להפגנות של שמאל רדיקלי, שזה לא דבר שאני נוטה לעשות במיוחד בימים כתיקונם. הוא גם גרם לי להגיע לשם עם שלט שזהו בדיוק הכיתוב עליו. נראה לי שאני צריכה להוציא אותו מהבוידעם.
האמת שיותר מתחשק לי להגיע עם עדת מתופפים לרחבת הכנסת ולצעוק על כולם שהם טפשים. משהו בסטייל של השיר הבא של הDodos. ברגעים הנאיבים יותר שלי, הייתי מסתפקת בלהשמיע בקולי קולות מעל ההפגזות של עזה את No Man Land של סופיאן סטיבנס.
אולי אני צעירה מידי, אולי אני מסרבת להתרגל לעניין הזה של רצח חוקי. שאפשר להרוג בני אדם (וחיות אחרות) חפים ולא חפים מפשע, עם או בלי משפט, תחת חסות של מלחמה, של מגננה, של הקם להרגך השכם להורגו. לא קונה את הסיסמאות האלו.
אולי קראתי יותר מידי ספרים. גם ספרים של הצד המפסיד. נזכרתי לאור המלחמה הזו בספר הגרמני המדכדך והיפיפיה, 'במערב אין כל חדש'. הנה ציטוט מתוכו שלקחתי מהערך בוויקיפדיה (יש בערך הזה ספוילרים השמרו לכם אם ברצונכם לקראהו ביום מן הימים).
"צעיר אני, בן עשרים בלבד. אולם הידוע לי על החיים אינו אלא הייאוש, המוות, הפחד ושילוב עניינים שטחיים וחסרי-משמעות עם תהום-הייסורים. רואה אני, כי טובי המוחות בעולם ממציאים נשק ומלים, כדי לעדן את כל המעשים האלה ולהאריכם. ועמי יחדיו רואים את המעשים כל בני דורי, כאן ושם, בעולם כולו, ועמי יחדיו חי אותם כל דורי. מה יעשו אבותינו אם נקום יום אחד ונתייצב לפניהם ונדרוש מהם דין-וחשבון? מה מצפים הם לראות בנו כשיבואו ימים שאין בהם מלחמה? שנים על שנים היה עיסוקנו ההריגה - והוא מקצוענו הראשון בחיינו. ידיעת-החיים שלנו מצטמצמת בידיעת המוות. מה יבוא אחר כך? מה יהיה עלינו?"
