כחלק מההכשרה שלי בבית החולים, ערכנו תרגיל של ניתוח תיאורי מקרה שונים של המחלקה הפנימית בה אני שוהה כרגע. השיחה הפתוחה ביננו שלושת הסטאז'רים לדיאטנית המתרגלת, התגלגלה בשלב כלשהו קצת לטכניקת שיווק המזון שאנו מציעים לחולים.
זה היה בהקשר של פודינג רב חלבון - מוצר שאדם בריא בר דעת לא ירצה להתקרב אליו - לא בדיוק הדבר הכי טעים ומגרה בעולם. יחד עם זאת ללא ספק, בעת מחלות שונות המחלישות את יכולת האכילה\תיאבון\יכולת ספיגה או לחלופין מצבים בהם ישנן דרישות מוגברות לחלבון (כוויות, דלקות חריפות, סרטן מתקדם ושאר מצבים מלבבים שכאלה) מדובר במוצר שיכול, אם לא להציל חיים, אז לכל הפחות לשפר את הסיכוי לחיות ולהחלים כמו שצריך, לקצר את זמן השהיה בבית החולים ולמנוע אי אילו סיבוכים נפוצים בעת אשפוז בבית חולים.
בכל אופן, המתרגלת דיברה איתנו על זה שאנחנו צריכים להאמין במוצר הזה ולדעת שעלינו 'לשווק' אותו לחולה כך שיסכים לאכול ממנו. לתת דגש על מידת היכולת של המוצר לעזור ופחות להתנצל על טעמו או מרקמו.
הדיאטנית בהחלט עוררה בי השראה והנהנתי בהסכמה מלאה לדבריה.
מאוחר יותר היום כשכבר הגעתי הביתה, נזכרתי בסיטואציה שהתרחשה יומיים קודם עם דיאטנית אחרת במסגרת מרפאה שיקומית למחלות לב. מדובר במרפאה שמיועדת לאנשים שעברו התקף לב שהם כעת משתקמים ממנו. יש בה חדר כושר קטן שהוא עיקר המטרה שלה - האנשים שם באים להתאמן פעמיים בשבוע לפעילות גופנית שמותאמת למצבם. הם גם נמצאים במקום בטוח שבו אם יקרה להם משהו יש מי שיטפל בהם מידית. בנוסף יש שם פסיכולוג, קרדיולוג, דיטנית ואולי עוד פונקציה ששכחתי..
תפקיד הדיאטנית במרפאה הזו היא לתת דגש על ההיבט התזונתי ולעודד תזונה המגנה מפני מחלות לב.
כאשר בעולם הקונבציונלי בו אני עוברת את ההכשרה שלי, ההנחיות לתזונה שכזו כוללות למשל:
- הפחתה בכמות השומן הרווי מהחי והשומן המוקשה ושומן הטרנס שבמזון מעובד מהצומח
- מעבר למוצרי חלב דלי שומן
- הפחתה עד הוצאה מוחלטת של בשר בקר מעובד מהתפריט
- הגברת צריכת שמנים צמחיים איכותיים: אבוקדו, שמן זית ואגוזים.
- הפחתת כמות המלח במזון
- הגברת צריכת דגים שמנים שעשירים באומגה 3
- הגברה בצריכת הירקות וצריכה מבוקרת של פירות
- הגברת בצריכת דגנים מלאים
- הגברת צריכת הסיבים התזונתיים
- שילוב של קטניות בתפריט
- ירידה במשקל (בד"כ)
- לעיתים קרובות יהיה גם דיבור על סוכרים פשוטים והנחיות נוספות הנוגעות למצבי סכרת.
נניח בצד לרגע את העמדות שלי לגבי חלק מהסעיפים הללו, שכצפוי לא מהווים בדיוק את כוס התה שלי לגבי תזונה נכונה. דווקא העניין הזה אפילו פחות מטריד אותי מסוגיה אחרת שעלתה במוחי בעת ההאזנה ליעוצים של הדיאטנית החביבה והאמפטית של המרפאה הזו:
על אף שמדובר בסיטואציה שבה לאנשים יש מוטיבציה רצינית לשינוי, שאפשר למנף לשיפור משמעותי בתזונה ובבריאותו של המטופל. פעמים רבות הדיאטנית כמעט תתנצל כאשר תספר לחולה את ה"גזרות" שעליו לקבל על עצמו על מנת לשמור על עצמו בקו הבריאות. אולי אני זוקפת את אוזני גבוה יותר בעת שהדיאטנית מדברת על מזון מהצומח, אבל לטעמי אז התזונאית תתנצל באופן החד ביותר.
מה גם שאם בחלקים העוסקים במזון מהחי, התזונאית תציע כל מיני פתרונות יצירתיים לשיפור התזונה בהקשר הזה, כשזה מגיע לקטניות, הדיאטנית כמעט זחלה מתחת לשולחן... אבל אולי זה באמת רק בראש שלי..
ובכל זאת, שימו לב לסיטואציה הבאה: איזה מטופל סיפר לדיאטנית שהוא מבשל חומוסים ומכין חומוס ביתי, והיא במקום לשבח אותו (או מה שאני הייתי בוחרת לומר לו- הוא יכול למעשה להכין ממרחים דומים גם מכל קטניה גדולה אחרת, כמו גם לאכול את החומוסים בשלומתם עם קצת פלפל שחור וכמון מממ.. טעים...) בחרה לספר לו שצריך להיזהר מהנטיה של חומוס להתקלקל -> בניגוד כידוע לבשר וביצים שמעולם לא גרמו לאף הרעלת מזון מעולם כידוע:-|
אחד העניינים שחוזרים שוב ושוב בתחום הפרקטיקה של דיאטניות בקהילה (כלומר לא תזונה לחולים בבית חולים מהסיפור הראשון) הוא שיש לתת צעדים קטנים ופשוטים ליישום ככל האפשר כי אחרת אין סיכוי שהמטופל יישם ו\או יתמיד בטיפול שלו לאורך זמן.
בגדול אני מסכימה עם הגישה הזו, בדומה למעבר חד לטבעונות שפעמים רבות אינו מצליח, בניגוד להפחתה הדרגתית במוצרים מהחי, גם מעבר חד לתזונה בריאה מתזונה נטולת מודעות לחלוטין נידון לעיתים קרובות לכשלון.
יחד עם זאת נראה לי שבמקרה הזה הדיאטנית כלכך לא מאמינה ביכולת שלה לשנות את התזונה של המטופל עד שהיא באמת לא משנה אותו כלל.
אני תוהה עד כמה שינויים כלכך מינוריים כמו אילו שמקדמת הדיאטנית הזו יכולים בכלל לעשות שינוי בעל משמעות בבריאותו של המטופל, ואם הם לא כלכך משנים את הרגשתו הכללית, אז למה בכלל שיתמיד אפילו עם מעט השינויים שביצע? אני מקווה שאני עצמי אאמין הרבה יותר במוצר שלי - טבעונות בריאה, לכשיגיע יומי לעמוד מהצד השני של השולחן.
------------------
לאחרונה חשבתי לעצמי שאולי אני צריכה להקים יום אחד מרכז גמילה מבשר עבור חולי לב, שישלב את החשיפה של כל הסיבות ולא רק את הסיבה התזונתית לכך. אני חושבת יותר ויותר שהסיכוי לגרום לאנשים להפסיק לאכול בשר רק כי זה עשוי להרוג אותם תוך כמה שנים נדון לכשלון כפי שהסיכוי לשכנע אנשים להפסיק לצרוך בשר רק בגלל החיות או הזיהום של כדור הארץ הוא לעיתים קרובות נידון לכשלון. אבל אולי מקום שישלב בין כל הסיבות ויגרום לאנשים לקחת לראשונה בחייהם, אחריות על מה שהם מכניסים לפה שלהם הוא מה שחולי לב צריכים כדי להציל אותם מעצמם.
לסיום: מקומות האפלים שיש מתחת לבית חולים איכילוב
