ריענון ארספואטי

מרעננים את הדף.

מישהו כתב לי, מישהי שלחה לי, מישהי שינתה את הסטטוס.
מגששים אחר קשר, אחר מסר או פשר, לכל הפחות הערה.

פותחים עוד צדודית ב"ספר פנים", ב"חלל האישי', כן, עודכם זמינים גם בצ'אט.

וכל הזמן מרעננים.

כמהים לתוכן, אולי סוג של עוגן, משהו למלא את הפער.
ספונים בביתכם, לבדכן, מול מילים ותמונות מרצדות במסך הקטנטן,
בוהות ב"אתה צינור" בתקווה כמוסה להפגת הבדידות.
ערירות, מרירות, סביב פרופילכן מכרכרות,
האם מישהו ראה, מישהי קראה, צד ליבו את שבין השורות.

ושוב מרעננים את הדף.

האינבוקס עודנו ריק, לתמונה אף אחד לא הגיב, ואם מישהו טרח על הפוסט לרפרף,
גם הוא לבסוף התעטף בשתיקה.
---------------------
אפילוג
מקש הRefresh, החיצים הרודפים זה אחר זנב זה, כמו היו הם גלגולם המודרני של הנחשים האוחזים בשיניהם זה בזה, בסיפור שאיננו נגמר. אולי מקווים גם הם לדף אינטרנט אינסופי.
בתקווה שעצם הלחיצה תיצור במטה קסם תוכן חדש. facebook הוא אחד מאותם מטי קסם. יצירת תוכן יש מאין, פחמימות ריקות של מחשבה, דף אינטרנט שאיננו נגמר.