The tear of the cat

כמה הרהורים של החודש האחרון.
נראה לי שזו שנת החתול שלי, כנראה עקב אוכלוסיית החתולים המתחלפת רנדומלית בבית שלי בתקופה האחרונה (היתכן שבחודש האחרון היו בבית שישה חתולים שונים? - אם סופרים גם את תולה). אני מוצאת עצמי מסתכלת עליהם ברחוב הרבה יותר מבעבר. מלטפת את הידידותיים שבהם (קרי אילו שלא מתגוררים בשכונת שפירא המקוללת). בפקולטה לחלאות אני מתקשרת איתם הרבה יותר טוב מחברותיי לכיתה, עם שימת לב מיוחדת לצמד סתומי עין בעלי הפרעת סכיזופרניה קלה. נפלתי חזק, אני היא זו שמצאה את אחד הגור הנוכחי המסתובב בביתי ומחריד את שנתי. אני חושבת שזה קשור בזה שאין לי זמן לפעול למען בעלי-חיים בזמן האחרון. כלומר, אם לא מחשיבים את העבדות שלי לפקולטה כזמן פעילות.

בטח שסופרים את תולה, חתול הבית האובד שחזר. כמה ימים בלעדיו גרמו לי להבין שנקשרתי אליו בחבלים עשויים פרוות חתולים אלרגית במיוחד. אחרי הכל מדובר בחתול שתמונתו כיכבה על כל עמוד ופח אשפה בשכונה למשך מספר ימים. שמו נצעק הלוך ושוב ברחוב חכמי ישראל הירקרק, וברחובות המעופשים החוצים אותו. רק לאחר שהצעתי 1000 ש"ח על ראשו בעל העפעפים התפורים, הוא נזכר לחזור בחמש וחצי בבוקר משוח כולו בגריז, מפורעש ומעט רזה יותר.

בקרוב תמונה רחבת ממדים שלו תופיע בתערוכת סוף שנה בבצלאל, או אז יצא תולה מהאלמוניות שלו וככל הנראה יככב בעונה הקרובה של אחת מסדרות הריאליטי המצליחות ביותר ויאלץ להסתיר את עפעפיו תחת משקפי שמש ואף לקצוץ את שפמו המופאר.

תוך כדי כתיבת הטקסט, חשבתי על להקת פסאפפ, להקה משונה בעלת קרייבינג בלתי מוסבר לחתולים. כמעט בכל קליפ שלהם יופיעו חתולים מצויירים, לרוב בפוזיציות אנושיות. פה משמאל יש את אחת העטיפות האהובות עליי שלהם, ולמעלה יש אחת אחרת. לעיתים על אף האוירה המרגיעה הכללית של המוזיקה שלהם, יש להם נטיה אפוקליפטית משהו, ודם מצוייר נוטה להשפריץ אצלם פעמים רבות. פסאפפ הם בכלל להקה משונה, אני חושבת שהשם המוזר שלהם מסגיר את היותם חובבי מוזיקת רעשים. לא תמיד אני מחבבת מוזיקת רעשים, ביחוד כשהיא כוללת רק רעשים מרדימים משהו בלי איזה מקצב או מלודיה בסיסית (כמו למשל להקות Pram וTungg שמצריכות סבלנות מוגזמת לעיתים). אך לא כך אצל פסאפפ, בעיני השיר הכי מוצלח שהם הוציאו נקרא rear mouth וזמן מסויים הוא כיכב במשרד אנונימוס תחת השם שיר הברווזון. את הסיבה לשם הזה תוכלו להבין כשתשמעו את השיר. לצערי דווקא לו אין קליפ
רשמי של הלהקה, חבל.

מהאלבום החדש שהוציאו שנה שעברה ישנו קליפ מייצג למדי שלהם, לא בטוחה אם הוא יותר עצוב או יותר שמח.

http://psapp.greedbag.com/

---סליחות----
לא יכלתי לבקש ממנו סליחה.
דרכתי על זנבו והוא ילל בכאב אך לא יכלתי להתנצל.
אי אפשר ללמד בעלי חיים את משמעות המושג סליחה
באילוף כלבים אפילו לא טורחים לנסות ללמד את המילה.
וגם אם היו מנסים, מה בדיוק הם היו עושים? בועטים בכלב ואז מבקשים סליחה תוך ניתן מאכל כלשהו?
זה נשמע יותר כמו לימוד אופי לאישה מוכה.

לפני כמה שבועות לימדו אותי בבית ספר שניתן ללמד אמבות לפחד, בשיטה פבלובית שכזו.
מאירים על האמבות באורך גל מסויים ואז מחשמלים אותם. וראו שהן מתכווצות גם מעצם התאורה ללא החישמול.
בפחד יש תועלת אבולוציונית, אבל בסליחה?

אני משערת שחוסר היכולת ללמד בעלי-חיים את היכולת לסלוח קשור בענייני מוסר שכנראה שאינם רלוונטים ליצורים טובי לב מטבע בריאתם.
האם היכולת להתנצל או היכולת לסלוח נותנת לנו באמת איזה עדיפות כלשהי. אם כבר נותנת להם עדיפות. היתכן שכל ההמצאה זו של מוסר של האדם הנאור והעליון נובעת למעשה מהיותו רע מעצם בריאתו.
אולי אני חוטאת כאן בספשיסם הפוך. עצם ההפרדה המוסרית שאני כופה פה על בעלי החיים מבני האדם היא בעייתית. אך בכל זאת ליבי מלא הערכה לבעלי-החיים המבינים טוב ממני שהתוצאה חשובה מהכוונה.

אין זה משנה, המעשה כבר נעשה, האיתות החשמלי אץ רץ והגיע אל מוחו של הכלבלב בזזזז מישהו ניסה למעוך את עצמות זנבך.
יללת הזעם נשמעת ובצדק, אמנם ההתעללות לא נעשתה בכוונה תחילה, אך התוצאה ידידו הטוב של האדם נותרה בעינה.